כל יום הוא נדודים לא פוסקים
כל יום אני מבקר בסביליה
ופרחיה הזהובים
כל יום אני מחלל סימון חדשה
ואנחנו נעלמים כמו הרוח
ועוקרים את עין הכומר
ונהנים
ועושים חיים
האגו מול כולם
מול נוף אופורי
מול חום ממיס
שהורס הכל
וכל יום אנחנו מחוללים מחדש
מתחללים ועוקרים את עין הכומר
ונהנים
ועושים חיים
נודדים
לנצח
שמחים
והורגים כל יום
טהורה חדשה
וכל מתנשא אחר
ובלי משים
גם את הנוסטלגיה